האוניברסיטה העברית בירושלים
האוניברסיטה העברית בירושלים אני לא אדבק באיידס
מחלות מין
האוניברסיטה העברית בירושלים

המונח האנגלי ל"מחלות מין" הוא Sexually Transmitted Disease

 או בקיצור  .STD כלומר, מחלות המועברות באמצעות מגע מיני. ההידבקות במחלות מין יכולה להתרחש גם ביחסי מין אוראליים.

מצגת מקיפה בנושא מחלות מין

 

איידס

מתוך:http://www.infomed.co.il/glossary/g_2477.htm

מתוך: http://www.istockphoto.com/ n

גורם המחלה

וירוס Human Immunodeficiency Virus, HIV , נגיף שפוגע בתאים חשובים של מערכת החיסון.

 

דרכי ההדבקה

הנגיף עובר מאדם לאדם בנוזלי גוף, למשל: דם, נוזל זרע, נוזלי נרתיק האישה וחלב אם. הנגיף עובר גם כשמקיימים יחסי מין עם אדם חולה ללא קונדום, ואפילו אם טרם הופיעו סימני המחלה אצל החולה. הנגיף עובר במגע עם דם נגוע, כאשר משתמשים בכלים שזוהמו בדם, למשל: מחט, מזרק, סכין גילוח, מכשירי קעקוע ופירסינג. אישה שנושאת את הנגיף יכולה להעבירו לעובר שלה במהלך ההיריון, במהלך הלידה ואחרי הלידה דרך חלב האם. קיים סיכון להידבק בנגיף גם במין אוראלי.

סימני המחלה

וירוס ה-HIV משמיד את המערכת החיסונית של הגוף. תפקידה של המערכת החיסונית להגן על הגוף מפני זיהומים של חיידקים, וירוסים, פטריות ותאי סרטן המנסים להרוס אותו. כלומר, לא הווירוס עצמו הוא זה שגורם למחלה או למוות. הווירוס "רק" הורס את המערכת החיסונית. קריסתה של המערכת החיסונית גורמת לכך שהגוף מפתח בקלות רבה כל מיני מחלות. יתרה מזאת, הגוף גם אינו יכול להילחם במחלות האלה, בגלל קריסתה של המערכת החיסונית. המחלות האלה, שתוקפות את הגוף ללא יכולת להתגונן מפניהן, הן אלה שבסופו של דבר הורגות את החולה, ולהן ניתן השם איידס (או באנגלית AIDS). כיוון שאין סימנים המצביעים על כך שהווירוס נמצא בגוף, חייבים לבצע בדיקת דם כדי לגלותו. כמה חודשים לאחר ההדבקה יכולים להופיע סימנים, כמו: חום, צמרמורת, חולשה, שלשול, פריחות שונות ובלוטות נפוחות.

רק לאחר כמה שנים מתחילים להופיע סימני האיידס, והם לא רק מרובים ומגוונים אלא גם שונים מאדם לאדם; הכול תלוי במחלה שתתקוף את הגוף שהמערכת החיסונית שלו קרסה. הסימנים הקלאסיים הם למשל: אובדן משקל קיצוני, כתמים לבנים בפה (פטרת), כתמים סגולים בעור (סרטן), דלקת ריאות ועוד סימנים המעידים על קיום מחלה קשה בגוף. רוב החולים מתים תוך שנתיים או שלוש מזמן הופעת הסימנים, אם הם לא מקבלים טיפול.

 

זמן הדגירה

זמן הדגירה של מחלת האיידס הוא 15-3 שנים, מרגע ההדבקה נמצא הווירוס בגוף, וניתן לזהותו בבדיקות דם. אדם שנמצא אצלו הווירוס מוגדר כ-) HIV positiveחיובי) כלומר הוא נשא; הוא אינו חולה, אך הוא נושא את הווירוס וייתכן שיחלה בעתיד. עם זאת, ואף על פי שהווירוס נמצא בגוף מרגע ההדבקה, לא ניתן לאתר את הווירוס בבדיקות הדם אלא לאחר תקופה של 6-3 חודשים. לכן, גם אם מישהו חושד שנדבק, אין טעם למהר לעשות בדיקות; חייבים להמתין ולבצע אותן רק לאחר שלושה חודשים לפחות, מהיום שבו חושבים שנדבקו. זאת ועוד, גם אם בדיקת הדם מראה שאין הנבדק נושא את הווירוס, אין זה אומר שהוא בריא. מי שחושש שנדבק בווירוס ה-HIV  ורוצה לוודא אם נדבק או לא, חייב לעשות בדיקת דם. אבל רק בדיקת דם לאחר 3 חודשים מיום שנדמה לו כי נדבק, תיתן את התשובה. וגם בכך אין להסתפק, יש לחזור ולבצע בדיקות דם כל 3 חודשים.

מניעה
  • בכל מערכת יחסים, חשוב לעשות בדיקה לגילוי איידס לפני קיום יחסי מין לא מוגנים. יש לחזור על הבדיקה לאחר 3 חודשים. בדיקת איידס מעידה על לקיחת אחריות על החיים של שני בני הזוג, בהווה ובעתיד. הבדיקה נעשית בחיסיון מלא, ותוצאותיה אינן מועברות לאף אחד מלבד הנבדק/ת והצוות הרפואי שעוסק בנושא ומחויב לשמירת סודיות רפואית. ניתן להיבדק (חינם) בכל אחד מהמרכזים הרפואיים בארץ, וכן במרכזי הוועד למלחמה באיידס.
  • אמצעי המניעה הטוב ביותר כדי לא להידבק באיידס הוא הקונדום. נגיף האיידס לא עובר כאשר מקיימים יחסי מין מלאים עם קונדום, משום שהקונדום מונע מעבר של נוזלי גוף מדבקים!  כדי להפחית את הסיכון להדבקות באיידס, יש להימנע מיחסי מין אוראלים, הן בגבר והן באישה.
    שימוש נכון בקונדום נותן הגנה טובה.
  • יש להשתמש בקונדום בעיקר עם בני זוג חדשים או עם בני זוג לא קבועים. רצוי לדבר על כך ולהגיע להבנה טרם קיום יחסי המין. רצוי ששני בני הזוג יבצעו בדיקת איידס במקביל, ועד לקבלת התשובה יש להמשיך להשתמש בקונדום.
  • טיפול באדם מדמם יש לעשות רק תוך שימוש באמצעי הגנה נאותים, כגון: אין לגעת ישירות בדם טרי אלא באמצעות כפפות, שקיות ניילון או בד.

 

דרכים בהן לא נדבקים באיידס

נגיף האיידס אינו עובר בלחיצת יד, משום שהנגיף אינו חי באוויר או על העור. גם בישיבה על אסלה אין הנגיף עובר, משום שהוא אינו חי באוויר. בנשיקה או בשתייה מאותה כוס הנגיף אינו עובר משום שברוק יש אנזים שמנטרל את הנגיף. גם ברחצה בבריכה או טבילה במקווה הנגיף אינו עובר. עקיצות חרקים אינן מעבירות את הנגיף  משום שהיתוש, כמו בעלי חיים אחרים, אינו יכול לשאת נגיף HIV אנושי.

טיפול

ממחלת האיידס לא נרפאים. התרופות שפותחו בשנים האחרונות אינן מסוגלות להשמיד את הנגיף, אך יש ביכולתן להאריך את תוחלת החיים של החולים ולשפר את הרגשתם.
 

לגרסת הדפסה - לחצו כאן


פטרת
המחלה

דרמטופיטים –Dermatophytes.

דרמטופיטים

פטרת היא מחלה שנגרמת על ידי פטרייה, שגורמת זיהום של העור, בדרך כלל רק בשכבתו העליונה, במקומות לחים בגוף שבהם קפלי עור נפגשים, למשל: בין אצבעות הרגליים ובאזור. החולה סובל מגֶרֶד, צריבה, אודם חיצוני, חתכים, הפרשות, צריבה במתן שתן, כאב ביחסי מין ופגיעה אסתטית. מחלת הפטרת מחייבת טיפול כמו כל מחלה אחרת; היא אינה נרפאת מעצמה, וחובה לטפל בה, שאם לא כן היא תלך ותחמיר. פטרת שאינה מטופלת בזמן, עלולה לגרום סיבוכים נוספים, להתפשט למקומות אחרים בגוף  ולהדביק אנשים אחרים! רוב הלוקים בפטרת יכולים להחלים לחלוטין לאחר טיפול מתאים.

רק לעתים רחוקות עוברת המחלה מאישה לגבר, ולכן אין המחלה מוגדרת כמחלת מין. ומדוע בכל זאת חשוב לדעת עליה? משום שהיא הסיבה העיקרית לכך שנשים מגיעות לרופא/ת הנשים שלהן. נשים רבות "מאכסנות" דרך קבע את הפטרייה בנרתיק שלהן, מבלי שהן סובלות ממנה או חשות בה כלל. כדי שתתפתח מחלה ממשית, חייבת הפטרייה להתרבות במידה ניכרת, התרבות כזאת מתרחשת בדרך כלל בעקבות שינויים באוכלוסיית החיידקים הרגילה שנמצאת בנרתיק או במעיים. ומתי מתרחשים שינויים כאלה? למשל, בעקבות נטילת תרופות אנטיביוטיות רחבות טווח; כשאישה לוקחת אנטיביוטיקה בגלל דלקת גרון, למשל, ובנרתיק שלה יש פטרייה בלתי מורגשת, רבים הסיכויים שהפטרייה הזאת תתפתח. גם בזמן היריון משתנה הרכב אוכלוסיית החיידקים בנרתיק, וגם אז עולים הסיכויים לסבול מן הפטרייה. גם נשים חולות סוכרת מועדות לסבול ממנה. אבל, לעתים, מופיעה הפטרת ללא כל סיבה נראית לעין.

 

דרכי ההדבקה

חשוב לזכור שמחלת הפטרת אינה זיהום שבא מבחוץ, אלא היא תוצאה של צמיחת יתר של פטרייה שכבר קיימת בגוף. לכן, לא נדבקים בפטרייה כתוצאה מקיום יחסי מין, מישיבה על אסלת שירותים או משחיה בברֵכה.

 

הטיפול

ברוב המקרים כולל הטיפול החדרת משחה או נרות לנרתיק, ומריחה חיצונית של משחה להקלה על הגֶרֶד החיצוני. הטיפול במשחה חיצונית בלבד אמנם יקל על הגֶרֶד, אך לא יפתור את מקור הבעיה שנמצא עמוק יותר בנרתיק. טיפול אחר שקיים היום הוא טיפול בכדורים הניתנים דרך הפה.

לגרסת הדפסה - לחצו כאן


טריכומונס
גורם המחלה

ה-Trichomonas Vaginalis  הוא מזהם חד-תאי (טפיל שאינו חיידק וגם אינו וירוס) שנמצא בהפרשות מערכת המין. הוא גורם זיהום בנרתיק, באיבר המין הגברי או בפי הטבעת.

 

דרכי ההדבקה

המחלה מועברת במגע מיני, שנעשה ללא הגנה, כאשר בן/בת הזוג חולה. ההדבקה שכיחה יותר כאשר יש מספר רב של פרטנרים. גורם המחלה מועבר בעיקר מנרתיק לנרתיק (כלומר, מאישה לאישה) על-ידי גבר (המקיים יחסי מין עם שתיהן). גבר יכול להעביר את המחלה ביעילות בלי להרגיש בעצמו כל סימנים. הטריכומונס אינו גדל בפה או בפי הטבעת, אך כנראה שהוא בכל זאת יכול לעבור ביחסי מין אוראליים או אנאליים.

קיימת אפשרות שבעת הלידה תעבור המחלה מאם חולה לילוד.

בניגוד לדעה רווחת, אי אפשר להידבק מהאסלה בשירותים.

 

סימני המחלה

הפרשה מהנרתיק או מהפין, שיוצרת צריבה, גֶרֶד וריח רע.

אצל נשים הסימפטומים מופיעים, בדרך כלל, אחרי שבוע עד חודש לאחר ההידבקות, אך ייתכן גם לאחר כמה חודשים. כאשר המחלה במלוא חומרתה, מופיעה הפרשה אופיינית ולעתים גם צריבה, עקצוץ והרגשת בעירה בפתח הנרתיק, המלווה באודם ניכר ותכיפות במתן שתן. במקרים הקלים יותר (שהם כמחצית מהמקרים), האישה לא תחוש כלל שהטפיל נמצא בנרתיק שלה.. כל שלבי הביניים בין שני המצבים האלה אפשריים גם כן. גם חוסר איזון בחיידקי הנרתיק יכול לעתים לתת תמונה דומה לטריכומונס, אולם יש להבדיל בין מצב זה (שהוא חוסר איזון חיידקי) לבין מחלת מין.

אצל גברים הרוב המכריע אינם חשים כלל בנוכחות הטפיל. בחלק קטן של המקרים, תהיה הפרשה מפתח צינור השתן שתלווה, לעתים, בצריבה.

 

הטיפול

כיוון שגורם המחלה יכול לשכון לא רק בנרתיק אלא גם בצינור השתן ובשלפוחית השתן (גם אצל גברים וגם אצל נשים), עדיף להילחם בו באמצעות אנטיביוטיקה, ולא בטיפול מקומי. טיפול כזה יימשך בין יום לשבוע (תלוי בסוג האנטיביוטיקה), ויש לתת אותו במקביל לאישה ולגבר שאִתו היא מקיימת יחסים, גם אם סימני המחלה לא מופיעים אצל הגבר. אם החולה קיים יחסי מין עם בן זוג נוסף (פרט לבן הזוג הקבוע), רצוי לעדכן גם אותו ולהמליץ לו לקבל טיפול, גם אם אין הוא סובל ולא מרגיש דבר.

 סיבוכים כמעט שאין. לעתים נדירות יכול להופיע זיהום משני בעור, במיוחד במקרים שבהם היו אודם וגירוי מקומיים קשים. לנשים החולות  בזיבה (ראו בהמשך) יש יותר סיכוי לחלות גם בטריכומונס, ולכן רצוי לברר אם האישה סובלת גם ממחלת הזיבה. במיוחד אם לאחר טיפול חוזרות תופעות המחלה.

הסיבוכים הם בעיקר אצל תינוקות שנולדו לאמהות חולות.

 

מניעה

שימוש נכון בקונדום נותן הגנה טובה, ויכול למנוע את המחלה<
לגרסת הדפסה - לחצו כאן


כלמדיה
http://www.cockup.com/sexual_diseases.php
גורם המחלה
1
מחזור ההתפתחות של הכלמידיה

מתוך: http://www.chlamydiae.com/docs/biology/biol_devreg.asp

ה-Chlamydia Trachomatis הוא חיידק מיוחד במינו, שבניגוד לחיידקים אחרים זקוק לתא של היצור שבו הוא פוגע על מנת להתקיים, ולכן אינו מסוגל להתקיים זמן רב מחוץ לגוף.

 

דרכי ההדבקה

הכלמידיה היא אחת ממחלות המין השכיחות ביותר. זמן הדגירה הוא בין 7 ל-14 ימים מרגע החשיפה. קבוצות מסוימות של האוכלוסייה נמצאות בסיכון רב יותר להידבק בכלימדיה. הקבוצה שנמצאת בסיכון הרב ביותר, מורכבת מאנשים מתחת לגיל 24, מאחר שבטווח גיל זה יש נטייה לקיים מגע מיני עם שותפים רבים ללא שימוש באמצעי הגנה. ההדבקה נעשית בעיקר באמצעות מגע מיני רגיל, אבל גם במגע חיצוני של אזור איברי המין (ללא חדירה). הדבקה יכולה להיות מאם חולה לתינוק, בעת הלידה, והתוצאה תהיה זיהום בעיניים ודלקת ריאות.

 יש אפשרות גם להדבקה עצמית: אם נוגעים עם היד באיבר המין הנגוע ואחר כך משפשפים עם אותה יד את העין. בדרך זאת אפשר לקבל דלקת (כלמידיה) בעיניים, אם כי רוב דלקות העיניים אינן כלמידיה. בארצות שבהן יש ריבוי מקרים של דלקות עיניים עקב כלמידיה (לא בארץ), יכולה ההדבקה לעבור גם על ידי זבובים המתיישבים על האזור הנגוע ומעבירים את מחולל המחלה לאדם אחר בריא. חיידק הכלמידיה אינו שורד בפה או בפי הטבעת, ולכן אינו עובר ביחסי מין אנאליים או אוראליים.

 

סימני המחלה

הפרשה מהנרתיק או מהפין, כאבים בעת מתן שתן. לרוב הנשים ולמחצית הגברים עם כלמידיה לא יהיו סימני מחלה.

אצל נשים ברוב המקרים המחלה עוברת ללא סימנים כלשהם. מחולל המחלה יכול להתקיים בצינור השתן, שם הוא ייתן סימנים של אודם ורגישות המלווים בצריבה בזמן מתן שתן, ולעתים יכולה להופיע גם הפרשה צלולה מפתח צינור השתן. אותו חיידק יכול להגיע גם לצוואר הרחם ולשחלות ולגרום דלקת בצוואר הרחם או באגן.

אצל גברים ברוב המקרים הדלקת אינה מורגשת כלל. בחלק קטן מהמקרים יש הפרשה צלולה וצריבה מפתח השופכה.

אצל בני שני המינים, המחלה יכולה לפגוע גם בעיניים ולגרום אודם, נפיחות וגירוי.

 

הטיפול
הטיפול היעיל הוא מתן אנטיביוטיקה. ללא טיפול יכולים להיות סיבוכים והמחלה יכולה להימשך חודשים וגם שנים. דלקת לא מטופלת יכולה לגרום לצלקות באזור הנגוע- העין או פתח השופכה. אצל נשים, דלקת האגן יכולה לפגוע בפריון בעתיד.
מניעה שימוש נכון בקונדום נותן הגנה טובה, ויכול למנוע את המחלה.
 
לגרסת הדפסה - לחצו כאן


 

כינים
המחלה
כינמת הבושת-Phthirus pubis
Phthirus pubisPhthirus pubis
גרדת- Scabiei Sarcoptes
Scabiei Sarcoptes גרדת

 

גורם המחלה

שני  חרקים קטנים בשם Scabiei  Sarcoptes  הם הגורמים לגרדת.כינה בשם Pubis  Phthirus גורמת לכינמת הבושת.

דרכי ההדבקה

כל מגע באזור הבושת (כולל יחסי מין, כמובן) יכול להעביר את החרק או את הכינה. יתרה מזאת, כדי להידבק בגרדת או בכינמת הבושת אין צורך אפילו במגע הדוק במיוחד; גם שכיבה במיטה ליד מישהו נגוע יכולה לגרום להדבקה. בניגוד לשאר מחלות המין, במחלה הזאת אפשר להידבק גם דרך מושב אסלה נגוע, משום שהחרקים האלה יכולים לחיות גם מחוץ לגוף. חשוב לציין, שכינמת הבושת אוהבת מקומות שעירים בכלל, ויכולה להופיע גם בשערות הראש, אולם עצם קיומה שם אינו מצביע בהכרח על הדבקה במגע מיני.

 זמן הדגירה מרגע שחרקי הגרדת חודרים בפעם הראשונה לגוף ועד שחשים בגרדת עובר חודש שלם. לעומת זאת, כשכינה נדבקת לשערות הבושת, מתחילים לסבול כבר אחרי שבוע אחד בערך. אבל, גם בגרדת וגם במקרה של כינמת הבושת, בהדבקה חוזרת מתחילים לחוש בסימנים תוך יום-יומיים.

 

סימני המחלה

בעיקר גֶרֶד. כיוון שמדובר בטפילים, הרי שמרגע שהם מגיעים לגוף הם ניזונים מהאדם שנדבק. כינמת הבושת נושכת בעור ומוצצת את הדם. העור נעשה אדום ורגיש, ובדרך כלל ניתן לראות את הכינה עצמה ואת הביצים שהיא מטילה. חרק הגרדת מטיל את ביציו בין שערות הבושת, ובמקומות המגרדים ניתן לראות נפיחות בעור, פצעים וגלדים.

 
הטיפול

כל סוגי השמפו והטיפולים המקובלים נגד כינים בראש, מתאי מים לטיפול גם בכינמת הבושת. את התכשירים ניתן לקנות ללא מרשם רופא (וללא בושה) בכל בית מרקחת. יש להשתמש בתכשיר לפי ההוראות הכתובות עליו, ולהקפיד לחזור על הטיפול לאחר כמה ימים על מנת להרוג את הכינים שבוקעות מן הביצים בין הטיפול הראשון לשני. גילוח אזור הערווה יכול לעזור זמנית, אך רק טיפול בתכשיר יפתור את הבעיה לגמרי. את כלי המיטה והבגדים יש להקפיד לכבס בחום גבוה. חשוב לציין, שהגֶרֶד יכול להימשך כמה שבועות לאחר סיום הטיפול

אין סיבוכים למחלה זו, חוץ מזיהום משני באזורים הנגועים, אם וכאשר החולה פוצע את עצמו תוך כדי גרוד עד זוב דם.

 

מחזור החיים של החרק Scabiei  Sarcoptes  הגורם לגרדת

לגרסת הדפסה - לחצו כאן
 

 

קונדילומה
גורם המחלה

 מספר רב של סוגי וירוסים, שנקראים בשם הכולל Papilloma virus  Human, הם הגורמים למחלת הקוֹנדילוֹמה.

1

 

דרכי ההדבקה

הקוֹנדילוֹמה היא אחת ממחלות המין הנפוצות ביותר כיום. בארה"ב משערים שמספר האנשים שנושאים את הווירוס (ללא ידיעתם) נע בין 25% ל-50%. כל צורות המגע יכולות להעביר את הווירוס: מגע של איברי המין ללא חדירה, יחסי מין רגילים, יחסי מין אנאליים ואוראליים. אפילו ליטוף יכול להעביר את הווירוס ממקום למקום באותו גוף או מאדם לאדם

זמן הדגירה מרגע ההדבקה ועד שמופיעים סימני המחלה יכולים לעבור כמה שבועות ולעתים אפילו שנה. ולכן קשה לקבוע מי היה מקור המחלה. יש לזכור את הנתון הזה לפני ש"מאשימים" את בן הזוג הנוכחי ב"בגידה" ובהדבקה.

 

סימני המחלה

יבלות הקוֹנדילוֹמה נראות בדרך כלל כמו כרובית שבולטת על פני העור. הן אינן כואבות וגודלן יכול לנוע מיבלות קטנטנות, שניתן לראותן רק דרך קולפוסקופ (סוג של מיקרוסקופ המשמש להסתכלות על איברי המין) ועד גידול גדול ובולט. בדרך כלל, מופיעות היבלות בכמה מקומות   בו-זמנית

אצל נשים היבלות יכולות להתפתח באזור הערווה, בפי הטבעת, בנרתיק, בצוואר הרחם, בפה ובלוע. לפעמים מזהים את המחלה בזמן בדיקה שגרתית של משטח צוואר הרחם (PAP) .

 אצל גברים היבלות יכולות להופיע באזור בסיס איבר המין, על איבר המין עצמו, בשק האשכים, באזור פי הטבעת, בפה ובלוע.

 על מנת לזהות שמדובר ביבלות מסוג קוֹנדילוֹמה (וכדי להבדיל אותן מבליטות אחרות בעור) צריך הרופא לגעת באזור החשוד בצמר גפן טבול בחומץ. החומץ גורם ליבלות להלבין, ואז ניתן לזהותן באמצעות הקולפוסקופ. לפעמים יש צורך לקחת דגימה מהאזור הנגוע ולשלוח אותה למעבדה כדי לאמת או לשלול את האבחנה.

 

טיפול

נכון להיום אין טיפול שפותר את הבעיה לחלוטין. גם אחרי טיפול נכון הווירוס יכול להישאר בשולי הרקמות שטופלו ולגרום להופעה חוזרת של המחלה. הטיפולים הקיימים מגוונים: משחות, נוזלים שצורבים את היבלות, טיפול בחשמל, הקפאה ולייזר. סוג הטיפול נקבע על ידי הרופא בהתאם למיקום הנגע ומידת התפשטותו. ברוב המקרים מדובר בסדרה של טיפולים חוזרים ולא בטיפול אחד בלבד.

 סיבוכים קיים קשר הדוק בין כמה מסוגי הווירוסים האלה לבין שינויים טרום-סרטניים של צוואר הרחם. השינויים האלה אינם מחלה אלא מצב שמזהיר מפני מחלה עתידית. המונח "טרום-סרטני" מצביע על אפשרות שללא טיפול, יכולים השינויים האלה להתפתח לסרטן, לאחר כמה שנים. לכן, חשוב מאוד לעבור בדיקות ולקבל טיפול מתאים מיד עם הופעת המחלה. טיפול כזה ימנע את הופעת הסרטן בעתיד, כמעט באופן מוחלט.

 

מניעה

אצל הגבר היבלות יכולות להימצא גם בבסיס איבר המין או על שק האשכים, שאינם מכוסים על ידי הקונדום. לכן גם קונדום לא נותן הגנה מלאה מפני העברת הווירוס הזה. עם זאת כדאי לזכור שהשימוש בקונדום הוא עדיין אמצעי ההגנה הטוב ביותר מפני רוב סוגי ההדבקה.

 
לגרסת הדפסה - לחצו כאן
 
הרפס

 

 
healthguide.howstuffworks.com/herpes-simplex-...
גורם המחלה
וירוס שנקרא הֶרְפֶס סימפְלֶקְס.
וירוס שנקרא הֶרְפֶס סימפְלֶקְס.
אם נגועה בהרפס

קיימים כמה וירוסים בקבוצה הזאת, והחשובים שבהם הם וירוס מסוג I  (גורם למה ליבלות קור/חום בשפתיים ולעתים באזור העיניים) וְוירוס מסוג II (שנמצא בעיקר באזור איברי המין). היום ידוע, שלמרות הסיווג הנ"ל  ניתן למצוא את שני סוגי הווירוס בשני המקומות.

 

דרכי ההדבקה

ההדבקה יכולה להתרחש כתוצאה מכל סוג של מגע, החל במגע מיני מכל סוג שהוא וכלה בנשיקות. גם מגע של עור נגוע בעור בריא יכול לגרום להדבקה, אבל רק לעתים רחוקות יכול אדם להדביק את עצמו, למשל, להעביר את המחלה משפתיו לעיניו, אם יגע בעיניים מבלי להקפיד על נטילת ידיים.

זמן  הדגירה בין 5 ימים ל-30 יום.

 
סימני המחלה

הסימן הראשון הוא אדמומית ונפיחות. לאחר זמן מופיעות שלפוחיות שמגלידות. הנגיף הגורם למחלה נשאר בגוף שנים רבות, וחולים שנדבקו עשויים לחוות התפרצויות חוזרות של המחלה במהלך חייהם; הפצעים נוטים לחזור שוב ושוב. אדם שנושא את המחלה יכול להדביק במשך שנים. הווירוס יכול להתפרץ בכל מקום בגוף. אך יש הבדל ניכר בין ההתפרצות הראשונה של המחלה לבין ההתקפים החוזרים שלה. בפעם הראשונה הווירוס נוטה לגרום כאבים ותגובות קשות, שיכולות להימשך עד 3 שבועות. לאחר ההתפרצות הראשונה הווירוס אינו עוזב את הגוף אלא נשאר בו ונוטה להתפרץ מדי פעם. תדירות ההתקפים החוזרים משתנה מאדם לאדם; היא יכולה להיות בכל חודש, בכל שנה או פעם בכמה שנים. בפעם השנייה, ובאלה הבאות אחריה, המחלה כואבת פחות ונוטה לעבור אחרי ימים ספורים.

לא ברור מה גורם להתקפים החוזרים. התקף חוזר יכול לבוא בזמן מחלה עם חום, בתקופה של מתח נפשי, בזמן וסת, בגלל חשיפה ממושכת לשמש או אחרי אכילת מאכלים מסוימים (סוגי המאכלים שמגבירים את ההתקפים משתנים בין אדם לאדם). במקרה של וירוס מסוג I ( או בשמו בעברית: יבלות קור), המחלה מופיעה בצורה של תחושת בעירה וגֶרֶד. בהמשך מופיעות באזור הנגוע אדמומיות, נפיחות ולאחר מכן- שלפוחיות קטנות הנוטות להגליד לאחר כמה ימים. כאשר המחלה פוגעת בפעם הראשונה באיברי המין, מורגשת צריבה נוראית במקום, והיא מלווה לעתים קרובות בכאבים ובקושי במתן שתן. גם במקרים כאלה יופיעו שלפוחיות שיגלידו בהמשך. ההתקפים החוזרים באזור איברי המין מתאפיינים בהופעת שלפוחיות, אך ללא כאב, ובדרך כלל גם ללא הצריבה בזמן מתן שתן. לעומת זאת, התקפים כאלה (שחוזרים) יהיו קצרים ויימשכו כמה ימים בלבד. לפעמים קורה שההתקף החוזר אינו מורגש כלל, אם כי רוב האנשים הנגועים במחלה לומדים לזהות מתי המחלה מופיעה שוב. חשוב להדגיש ולזכור שגם אם הווירוס נישאר בגוף הוא מדבק רק בזמן התפרצותו.

 

טיפול

לא קיים טיפול שמשמיד את הווירוס. לאחר ההידבקות הראשונית נשאר הווירוס בגוף לכל החיים, והשאלה היחידה היא מה תהיה תדירות ההתקפים החוזרים שלו. אפשר לא לסבול לעולם מהתקפים חוזרים, אבל גם אפשר לסבול מהם בכל כמה שבועות. הטיפול הקיים נועד לקצר את משך ההתקף, ואם אפשר גם למנוע אותו. התכשיר היעיל ביותר נקרא זווירקס (Zovirax) ואפשר למצוא אותו גם בשמו האחר- ולטרקם (Valtrex). חומר דומה הוא הפמוויר (Famvir). לפצעים סביב העיניים והפה ניתן בדרך כלל טיפול במשחה. להרפס באזור איברי המין ניתן טיפול בכדורים שנוטלים דרך הפה במשך כמה ימים. במקרים של התקפים חוזרים, תכופים, ניתן לקחת את הכדורים יום יום למשך תקופות ארוכות ובכך לנסות להוריד את מספר ההתקפים.

מניעה

בזמן ההתקף יש להימנע ממגע מיני מכל סוג שהוא (כדי שלא להדביק). לאחר שההתקף חלף אין מניעה מקיום מגע מיני, כיוון שהדבקה אפשרית רק בזמן ההתקף עצמו. אם שני בני זוג נדבקו בהרפס, אין מניעה להמשיך לקיים מגע מיני ללא הגנה גם אם אחד מבני הזוג נמצא בזמן התקף. מכיוון שמקור ההתקפים החוזרים הוא בווירוס שכבר נמצא בגוף, ולמגע מחודש עם הווירוס של בן או בת הזוג אין השפעה כלשהי. עם זאת, יש לדעת שעצם קיומם של המגעים יכול לגרום כאב בזמן קיום היחסים. שימוש נכון בקונדום נותן הגנה טובה, אבל לא נותן הגנה מלאה כיוון שהפצעים יכולים להימצא באזורים שאינם מוגנים על ידי הקונדום.
סיבוכים פצעי ההֶרְפֶס יכולים להזדהם וגם לאפשר חדירת גורמי מחלות אחרות, כמו: איידס, משום שמדובר בפצעים פתוחים. במקרים קשים, בזמן ההתקף הראשון, המחלה עלולה להתפרץ מלווה בכאבים חזקים מאוד, שיכולים להפריע בתפקוד היום יומי. עלולים להופיע כאבים חזקים באזור איברי המין שיקרינו כאב לכיוון הרגליים או נפיחות בבלוטות וכן כאבי ראש חזקים, צריבה וכאבים בזמן מתן שתן. אצל נשים, יש קשר בין הרפס לבין סרטן צוואר הרחם, אם כי אין קשר הדוק כמו בקוֹנדילוֹמה. אישה הרה, יכולה להעביר את הווירוס לתינוק, במהלך הלידה ולגרום לתינוק לחלות בדלקת קשה של המוח, הנגרמת על ידי הווירוס הזה. במקרים כאלה, יש "לותר" על לידה טבעית וללדת באמצעות ניתוח קיסרי.

לגרסת הדפסה - לחצו כאן

 

עגבת
גורם המחלה

חיידק בשם טְרֶפוֹנֶמה פלידום, Pallidum  Treponema

A photomicrograph of Treponema pallidum bacteria, the cause of syphilis (courtesy: CDC)

 

דרכי ההדבקה

כל סוג של מגע מיני יכול להעביר את המחלה, אבל גם מגע שטחי ביותר כמו מגע של נשיקה יכול להעביר אותה. עם זאת, כמעט שלא ניתן להידבק דרך מגע מחפץ שבו נגע חולה העגבת (כמו אסלת השירותים, למשל). אדם שעבר את השלב הראשוני של המחלה ולא טופל יכול להעבירה גם אם אין פצעים פתוחים בגופו. אם האם חולה בזמן ההיריון, התינוק יכול להידבק במחלה בזמן הלידה.

זמן הדגירה מרגע ההדבקה ועד שמופיעים סימני המחלה עוברים, בדרך כלל שלושה שבועות. עם זאת יש  מקרים שהסימנים יופיעו כבר לאחר שבוע, ולעומת זאת במקרים אחרים הסימנים יופיעו רק לאחר שלושה חודשים.

סימני המחלה

הסימן הראשון למחלה (שאינה שכיחה בארץ) הוא הופעת פצע גדול ופתוח (כיב) במקום שבו באתם במגע עם החיידק. מיקום הפצע יכול להיות בשפתיים, בלשון, בחלל הפה, בפנים, בחזה, בצינורית השתן, באזור איברי המין, בפתח הנרתיק או בתוכו, בצוואר הרחם, בפין ובשק האשכים. הפצע אמנם מגליד ונעלם לאחר כמה שבועות, אך אין זה אומר כלל שהמחלה חלפה. החיידק ממשיך לקנן בגוף והמחלה מתפתחת. הפצע, אם כן, הוא רק השלב הראשוני של המחלה. שני השלבים הבאים יופיעו כסיבוכים מאוחרים יותר.

 

טיפול

טיפול באנטיביוטיקה, בעיקר פניצילין. הוא פשוט ויעיל. בעיקר אם האבחנה נעשתה בשלב מוקדם והטיפול ניתן כנדרש.

סיבוכים יכולים להיות במקרה של עגבת שלא זוהתה ולא טופלה, ויכולה להמשיך להתפתח לשלבים הבאים. השלב השני של המחלה מופיע כשישה חודשים אחרי השלב הראשוני, והוא בא לידי ביטוי בהופעת פצעים על פני כל הגוף, וכן חום, פריחה, בלוטות נפוחות והופעת בליטות על איברי המין. השלב הזה יכול להימשך זמן רב, אפילו כשנה. גם בין השלב הזה לשלב הבא יש תקופת ביניים שבה נעלמים הסימנים. בשלב השלישי של המחלה, שהוא הקשה ביותר, יש פגיעה רב-מערכתית בלב, בעצמות, בעיניים (עד לעיוורון) ובמוח, כולל חוסר שליטה בשרירים, שיתוק, חוסר-תחושת כאב, עיוורון, שיטיון (ירידה ביכולת החשיבה), אין-אונות ופגיעה בלב.

 

מניעה
שימוש נכון בקונדום נותן הגנה טובה ויכול למנוע הידבקות במחלה.
 
לגרסת הדפסה - לחצו כאן
 
זיבה
גורם המחלה

חיידק בשם נֶייסֶרְיה גוֹנוֹרֵיאה Gonorrheae. Neisseria

 

דרכי ההדבקה

ההדבקה יכולה להתרחש בכל סוג של יחסי מין: רגילים, אוראליים ואנאליים. כל מגע עם אזור שנגוע במחלה יכול לגרום להדבקה. ויכולה להיות גם הדבקה עצמית (ממקום למקום באותו גוף): למשל, נגיעה באזור איבר מין נגוע, ואחר כך נגיעה בעין או בפה יכולה להעביר את המחלה לאזורים אלה. אם חולה יכולה להדביק את העובר שלה בעת הלידה.

סימני המחלה

ברוב המקרים, ובעיקר אצל נשים, אין כלל סימנים לכך שהמחלה קיימת. עם זאת, קושי בבליעה יכול להעיד על הדבקה באזור הגרון, כאב עז בזמן מעבר הצואה יכול לרמוז על הדבקה באזור פי הטבעת, ואילו הדבקה בעין יכולה להתבטא באודם ובדלקת מקומית.

 אצל נשים בדרך כלל אין סימנים למחלה. לעתים, יש הפרשה צהובה חריגה, כאבי בטן תחתונה ודחיפות במתן שתן.

 אצל גברים: קורה לעתים שאין סימנים למחלה, אך לרוב יש הפרשה מוגלתית צהובה מאיבר המין, והאיבר עצמו יכול להיות אדום ורגיש. ההפרשה והרגישות מלווים בצריבה, דחיפות במתן שתן ואפילו סימני דם, תוך כדי מתן שתן. כמו כן יכולה להופיע נפיחות בבלוטות המפשעה. זמן  הדגירה מרגע ההדבקה ועד להופעת סימני המחלה עוברים כמה ימים עד שבועיים.

 
טיפול

הטיפול המקובל הוא מתן אנטיביוטיקה. לאחרונה חלה עלייה בעמידות החיידקים לסוגים שונים של אנטיביוטיקה, והדבר המקשה על הטיפול.
סיבוכים יכולים להיגרם אם לא מטפלים במחלה. יכולה להיגרם פגיעה ביכולת הפריון העתידית, בעיקר אצל נשים. אם החיידק חודר לעיניים יש סכנה של איבוד ראייה. אם החיידק חודר לדם יכולים לקבל חום, פריחה בכל הגוף וכאבי פרקים. אצל גברים, המחלה עלולה לגרום זיהום באשכים ובערמונית, צלקות בצינור השופכה שגורמות כאבים באיבר המין, כאבים במתן שתן, וכן עקרות. תינוק שאמו חולה בעת לידתו עלול לסבול מדלקת עיניים קשה.

 

מניעה
שימוש נכון בקונדום נותן הגנה טובה ויכול למנוע את המחלה
 
לגרסת הדפסה - לחצו כאן
 
דלקת כבד נגיפית
גורם המחלה

הגורם למחלת דלקת הכבד הנגיפית הוא וירוס. ישנם שני סוגי דלקת עיקריים: דלקת מסוג A ודלקת מסוג B. דלקת מסוג B היא זאת שעוברת ביחסי מין.

Hepatitis

הווירוס שגורם לדלקת הכבד הנגיפית- Hepatitis (הֶפָטיטיס)

 

דרכי ההדבקה

דלקת  מסוג A עוברת  דרך הצואה, ולכן ניתן להידבק בה גם כתוצאה מאכילת פירות וירקות שהושקו במי קולחין ולא נרחצו כראוי. גם מגע עם ידיו של אדם המפריש בצואה את הווירוס ולא רחץ היטב את ידיו לאחר מתן צואה, יכול להעביר את המחלה. הדלקת הזאת עלולה להתפתח לכלל מגיפה המונית, בעיקר משום שהיא מועברת גם באמצעות מזון. לעומת זאת, דלקת מסוג B מועברת על ידי מגע עם נוזלי הגוף של האדם שנושא את המחלה. נוזלי גוף הם: דם, נוזל הזרע, הפרשות וגינליות, חלב אם ואפילו רוק. לכן, כל מגע מיני (רגיל, אוראלי או אנאלי) יכול להעביר את המחלה. המחלה אינה מועברת במגע של עור בעור (כמו חיבוק או ליטוף) ונדיר שהיא עוברת בנשיקות. בעבר ניתן היה להידבק במחלה באמצעות עירויי דם, אך כיום נבדקות כל מנות הדם, ואין בהן סכנת הידבקות.

זמן  הדגירה בשני סוגי הדלקת, הסימנים יופיעו שלושה שבועות עד חמישה חודשים לאחר שהתרחשה ההדבקה. זמן הדגירה בדלקת מסוג B הוא ארוך יותר מאשר בדלקת מסוג A.

 

סימני המחלה

בשלב הראשוני, סימני המחלה דומים לאלה של מחלות רבות אחרות והם: חולשה, בחילות, הקאות וכאבי בטן. בשלב זה קשה לזהות את המחלה ללא בדיקות דם. בהמשך, כשהפגיעה בכבד כבר משמעותית, מופיע כאב חזק בצד ימין של הבטן העליונה (מתחת לצלעות) ובלוטות הלימפה בגוף מתנפחות. עם הופעת נזק בכבד מופיע גם צבע צהוב בעיניים, והוא מתפשט בהמשך על פני כל עור הגוף.

 

טיפול

למעשה, אין טיפול ממשי למחלה. צריך לתת לה לעבור מעצמה. התרופות הקיימות עוזרות להקל על סימני המחלה (חום, למשל), אך אינן מקצרות את משך המחלה. המחלה יכולה להימשך גם חודשים, בהם החולה מרגיש עייפות רבה וחוסר יכולת לתפקד.

 סיבוכים אדם להישאר נשא של המחלה כל חייו, כלומר: להמשיך להפריש את הווירוס לתמיד. לעתים נדירות, יכול להתפתח נזק קשה בכבד, עד כדי חוסר תפקוד מוחלט שלו. זהו סיבוך שיכול לגרום למוות (אלא אם כן עוברים השתלת כבד, שהיא עניין מסובך ומסוכן בפני עצמו).

 

מניעה

"הטיפול" היעיל ביותר במחלה הוא החיסון מפניה, כשעדיין בריאים. בשנים האחרונות, כל תינוק שנולד במדינת  ישראל מקבל חיסון נגד דלקת מסוג B. החיסון ניתן בזריקות, ומחולק ל-3 מנות הניתנות בהפרשי זמן קבועים. כדאי מאוד להתחסן עוד לפני תחילת קיום יחסי מין, ובלי כל קשר אליהם. זוהי מחלה קשה ומסובכת שכדאי מאוד להימנע ממנה. כיום יש גם חיסון נגד דלקת מסוג A, וגם אם סיבוכי הדלקת הזאת קלים יותר מאלה של דלקת מסוג B, כדאי לקבל גם את החיסון לדלקת מסוג A.
שימוש נכון בקונדום נותן הגנה טובה.

לגרסת הדפסה - לחצו כאן

 

אתרים להרחבה בנושא מחלות מין


  מהי מחלה
כיצד מתמודד הגוף נגד מחלות
מהו איידס
מה גורם למחלת האיידס
כיצד נדבקים באיידס
כיצד נמנעים מהדבקה באיידס
בדיקות לאבחון איידס
איידס - הסטיגמה
זכויות חולים ונשאים
נשים ואיידס
רצפי הדרכה
שאלונים
סימולציות
_
 
צרו קשר מי אנחנו מפת אתר
 
© כל הזכויות שמורות לאוניברסיטה העברית בירושלים   עודכן בתאריך 27.4.2008
יישומי המחשב הוראאת המדעים והחקלאות